הבעיה היא שבעשרות השנים האחרונות העולם שלנו מוצף בכימיקלים שמקיפים אותנו ואנו מתשמשים בהם באופן יומיומי. חלקם רעילים – למשל, קוטלי חרקים המרוססים על התוצרת החקלאית ואפילו מוצרי הגיינה אישית (שמפו ומשחת שיניים למשל) וקוסמטיקה החודרים את העור ונכנסים לזרם הדם.

אותו תהליך חיובי המאפשר לבלוטת התריס לסנן, למשוך ולאחסן כמויות מזעריות של יוד מהדם, הופך להיות הרסני כאשר בלוטת התריס ״מתבלבלת״, מושכת ואוגרת רעלנים הדומים במבנה המולקולרי שלהם ליוד. הגוף משתמש ביוד שנמצא בבלוטה עבור סינתיזה של הורמונים, אך ברעלנים אין לו שימוש כלל. כספית למשל, שעלולה להופיע במי ברז מאיכות ירודה, היא דוגמא לרעלן נפוץ שבלוטת התריס עלולה לאגור במקביל ליוד הסטנדרטי ולדרדר את תפקוד הבלוטה.

כך, אפילו שבלוטת התריס סופגת רק כמויות מזעריות של רעלנים, הם מצטברים אט אט, שנה אחר שנה, עשור אחר עשור. זוהי הסיבה שהסיכון לחלות במחלת השימוטו עולה עם השנים.

בשלב מסוים, כמות הרעלנים עלולה להיות גבוהה מדי ולגרום לתגובה לא מתואמת של מערכת החיסון. נוגדני הגוף, בפרט Thyroid Peroxidase) TPO) ו- Thyroglobulin) TG), מזהים את הרעלנים בבלוטה כפולשים זרים ותוקפים את תאי בלוטת התריס המכילים את הרעלנים הללו.

לרוע המזל, הנוגדנים לא תוקפים רק את התאים המורעלים, אלא גם את אלה הבריאים, דבר המביא להרס הדרגתי ומתמשך של בלוטת התריס ולירידה ברמות ההורמונים שהיא מייצרת.

החלבון המרכזי הגורם לדליפה האמורה הוא הגלוטן המצוי בדגנים שונים ובראשם החיטה (לחם, עוגות, חטיפים ועוד).
חשוב להדגיש את ההבדל בין אי סבילות לגלוטן לבין רגישות לגלוטן. אי סבילות לגלוטן באה לידי ביטוי במחלה אוטואימונית הנקראת צליאק. זוהי מחלה הפוגעת באופן אנוש במערכת העיכול ועלולה לגרום למגוון סימפטומים החל מאנמיה וחוסר ספיגה וכלה בסרטן ומחלות אוטואימוניות אחרות. הרגישות אינה נחשבת כמחלה קשה ולכן נמצאת בתת אבחון משמעותי. היא גורמת לתגובה מופרזת של מערכת החיסון למאכלים המכילים גלוטן. הסימפטומים הנובעים מרגישות לגלוטן אינם מסכני חיים, אבל בהחלט פוגמים באיכותם: נפיחות בטנית, גאזים, כאבי בטן, צואה רכה ותכופה, חולשה ועייפות, דיכאון, הפרעות קשב ועוד. חולות השימוטו רבות סובלות מרגישות לגלוטן ולכן חשוב להמנע מאכילת מזונות המכילים את החלבון הסורר.

מזונות שכיחים נוספים האחראיים לתסמונת המעי הדליף הם מוצרי החלב והסויה.

פעמים רבות נשים הסובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות גם סובלות ממחלת השימוטו- לוודא בין על רקע אוטואימוני או הורמונלי.
מדוע זה כך?

המערכת ההורמונלית הינה מערכת סגורה אשר לכל חלק בה השפעה על שאר חלקיה. לכן, כמעט כל הפרעה הורמונלית עלולה להשפיע על יתר הבלוטות ההורמונליות, ובהן בלוטת התריס.

דוגמא נוספת לכלל האמור היא נשים צעירות הנוטלות גלולות למניעת הריון; או נשים מבוגרות יותר המשתמשות בטיפול הורמונלי תחליפי בכדי לצמצם את תסמיני גיל המעבר. אלה וגם אלה מכניסות לגופן הורמונים סינתטיים העלולים לשבש ואף לפגוע בפעילות בלוטת התריס.

השפעה נוספת על המערכת ההורמונלית ואיתה גם על בלוטת התריס תהיה הריון.

זיהום פשוט במערכת הנשימה עלול לגרום להתפרצות מחלת ההשימוטו.
נוגדני מערכת החיסון התרים אחר חיידקים ווירוסים באיזור הגרון יכולים "להתבלבל" ולתקוף בטעות את בלוטת התריס. כך עלולה להתחיל סדרה של אירועים שתוביל למחלת ההשימוטו.