ערכי הנורמה של קופת החולים מגיעים משקלול ממוצע של קבוצה רנדומלית מתוך האוכלוסייה. הטכניקה הזו מביאהבחשבון אנשים בריאים וחולים כאחד ולכן הערך ״הנורמלי״ המתקבל שגוי מיסודו. הערך הנורמלי האמיתי צריך להיות שקלול הממוצע של קבוצת אנשים בריאים בעלי בלוטת תריס בריאה בלבד. 

ערכי טווח קופת החולים להורמון ה-  TSH הינם 0.5-5.0 mIU/L לערך. ערכים אלה רחבים מדי והטווח המומלץ כתקין על ידי מטפלים רבים ברפואה הפונקציונלית הוא צר הרבה יותר, 0.4-2.0 mIU/L.  

מצב דומה, אולם הרבה פחות קיצוני, מתרחש עם הורמון ה- Free T4. הערך הנורמלי לפי רוב מעבדות קופות החולים עומד על 0.8-1.8 ng/DL ואילו הערך הרצוי לפי הרפואה הפונקציונלית הוא  1.1-1.8 ng/DL. 

במילים אחרות, הרופא בקופת החולים עלול לפספס מטופלת הסובלת מתת פעילות קלה של בלוטת התריס עם ערכי TSH מעט מעל 2.0 mIU/L וערכי FT4 מעט מתחת ל- 1.1 ng/DL.  

ישנן הערכות כי בארצות הברית לבדה (ובהתאמה גם בישראל) עשרות מיליוני בני אדם סובלים מתת פעילות של בלוטת התריס בדמות מחלת ההאשימוטו. מתסכלת העובדה שרוב האנשים לא שמעו כלל על המחלה ולכן אינם מבינים שהסימפטומים שלהם ברי טיפול וריפוי; מה שיותר מתסכל היא העובדה שאנשים שכבר כן חושדים בבעיה בבלוטת התריס, פונים לרופאים שנכשלים לאבחן את מחלת ההאשימוטו; כאמור, הרופאים פעמים רבות מסתפקים בבדיקת ה- TSH בלבד וגם אז מפרשים ערכים גבוהים כנורמליים.

אל תתני לזה לקרות לך! בקשי את בדיקות הדם הרלוונטיות כפי שצוינו כאן ובחני את הערכים בהשוואה לאלו שצוינו כתקינים. 

ערכי קופת חולים: 0.4-4.8 mIU/L; ערכים רצויים: 0.5-2.0 mIU/L.

בדיקת רמת ה-  TSH הינה הנפוצה ביותר בקרב רופאים לבחינת מצב בלוטת התריס. רופאים רבים מסתמכים בטעות עליה בלבד כמדד יחיד לבדיקת מצב בלוטת התריס.

בלוטת התריס מעלה ומורידה את רמות ייצור ההורמונים שלה בהתבסס על ההוראות שהיא מקבלת מבלוטה קטנטנה הנמצאת מעל לסינוסים בשם בלוטת ההיפופיזה. כאשר הגוף ״רץ״ על אנרגיה נמוכה, בלוטת הההיפופיזה מגיבה לכך על ידי הפרשת הורמון ה- TSH, הגורם לבלוטת התריס להמריץ את ייצור ההורמונים שלה ולהעלות את רמות האנרגיה. 

קיים יחס הפוך בין רמת הורמון ה- TSH לרמת הורמוני בלוטת התריס. כאשר בלוטת התריס מייצרת פחות מדי הורמונים רמת ה- TSH תעלה; ולהיפך, כאשר בלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמונים אז רמת ה- TSH תרד. 

רמות ה- TSH אינן משקפות אם הורמוני התריס מצליחים להטעין באנרגיה את תאי הגוף. למשל, אם רמות הורמון ה– T4 גבוהות, אבל הגוף לא מצליח להמיר אותו בהצלחה להורמון ה– T3 או ה- T3 אינו מצליח לחדור לתוך התא, אז רמות ה- TSH עשויות להיות תקינות אבל את תסבלי מסימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס. 

לעיתים, תהליכים אוטואימונים פעילים ברקע ואינם באים לידי ביטוי בערך בדיקת ה- TSH. לכן, חשוב לבדוק את רמות הנוגדנים TPO ו- TG ואת היחס בין הורמון T3 חופשי להורמון T3 הפוך.

רופאים רבים ירשמו תרופה לטיפול בבלוטת התריס (יוטירוקס או אלטרוקסין) רק כאשר ערכי ה- TSH גבוהים מ- 5. בעיני מטפלים רבים ברפואה הפונקציונלית, הערכים הרצויים שקופות החולים מסתפקות בהם אינם אידיאלים. לדעתם, בתפקוד תקין של בלוטת התריס ראוי שערך ה- TSH לא יעלה על 2.0. 

בנוסף, לדעתנו גם חשובה התחושה הסובייקטיבית שלך – אם את מרגישה עייפה וקר לך, המחזור שלך כואב או אינו סדיר, נושר לך השיער בכמויות ואת מתקשה לרדת במשקל – אז כדאי שתבדקי את רמות הנוגדנים לבלוטת התריס אפילו אם ה- TSH שלך תקין.

זוהי הבדיקה החשובה ביותר לאבחון מחלת ההשימוטו. ערכים גבוהים של נוגדנים בדם יעידו על מתקפה של מערכת החיסון על בלוטת התריס. 

ערכים מומלצים:

• נוגדנים ל- TPOab (Thyroperoxidase): פחות מ- 30 יחידות בין לאומיות (יב״ל) למ״ל. 
• נוגדנים ל- TGab (Thyroglobulin): פחות מ- 30 יב״ל למ״ל. 
• אימונוגלובולינים TSI: פחות מ- 130%; בדיקה מרכזית ועיקרית למחלת גרייבס (יתר פעילות על רקע מצב אוטואימוני) ולגויטר עם קשריות.

כאמור, הדרך היחידה לדעת אם את סובלת ממחלה אוטואימונית של בלוטת התריס היא למדוד את רמת הנוגדנים המצוינים לבלוטה. שני הנוגדנים הספציפיים לבלוטה הם Thyroid Peroxidase (TPO) ו- Thyroglobulin (Tg). אם את סובלת ממחלת ההאשימוטו, מירב הסיכויים שיהיו לך רמות גבוהות של אחד או שניים מן הנוגדנים הללו. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן לחולי סכרת סוג 1 ואצל קרובי משפחה של חולי השימוטו.  

ערכים רצויים: 140-175 ננו גרם לדציליטר.

בערך 80% מן ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס הם הורמוני T4. הורמון ה- T4 הוא מעין הורמון ״אחסון״ שנועד לשייט בזרם הדם ולהאגר ברקמות הגוף השונות. כאשר הגוף זקוק לאנרגיה, הוא ממיר את הורמון ה- T4 ל- T3. הורמון ה- T3 הוא זה שנותן אנרגיה למיטוכונדריה בתןך התאים. בדיקת דם פשוטה יכולה למדוד את רמת הורמון ה- T4 הזמין להמרה הקרוי Free T4 (FT4).  

זוהי בדיקה שאין להסתמך עליה כיוון שאינה מודדת במדויק את רמת הורמון התריס שנכנס לתא. בדיקה זו משקללת את רמת הורמון ה- T4 החופשי עם זה הקשור לחלבון (שאינו פעיל) ולכן איננו יכולים להסיק מהי רמת הפעילות של הורמון התריס בתא עצמו. 

ערכים רצויים: 0.8-1.8 ננו גרם לדציליטר.

זוהי בדיקה שאין להסתמך עליה כיוון שאינה מודדת במדויק את רמת הורמוני התריס החופשי בתוך התא.

ערכים רצויים: 3.5-4.3 פיקוגרם למיליליטר.

בדיקה חשובה. הבדיקה שמודדת באמת את רמות הורמון התריס הזמין לתאי הגוף. כיוון שרופאים רבים מסתפקים בבדיקת רמות הורמון ה- TSH ולאור העובדה שבדיקה זו יקרה, בדיקה זו על פי רוב איננה מתבצעת. 

ניתן, ואף מומלץ, לבצע את הבדיקה הזו באופן פרטי באחת מן המעבדות המציעות שירות זה. 

ערכים רצויים: פחות מ- 15 ננו גרם לדציליטר.

בדיקה חשובה שאינה זמינה בקופות החולים (לפחות בעת כתיבת שורות אלה). הורמון ה- rT3 הינו חשוב שכן הוא מהווה ווסת לפעילות בלוטת התריס ובלעדיו תיתכן פעילות יתר של בלוטת התריס. עליה של הורמון זה במהלך ההריון הינה חשובה לשמירה על התפתחות תקינה של העובר בהריון. 

עליה מוגזמת ברמות הורמון ה- rT3 תמנע המרה תקינה של הורמון ה- T4 להורמון ה- FT3 וכך לגרום לסימפטומים של תת פעילות של בלוטת התריס. מצב זה יגרום לעליה לא רצויה בערכי רמות הורמון ה- TSH.  

ניתן, ואף מומלץ, לבצע גם את הבדיקה הזו באופן פרטי באחת מן המעבדות המציעות שירות זה.

ערכים רצויים: למעלה מ- 2 ועד 20.

בדיקה חשובה מאוד. היחס מאפשר להבין בצורה הברורה והמדויקת ביותר את רמת פעילות הורמון התריס בתוך התאים. לכאורה, החישוב אמור להיות פשוט: מחלקים את רמות הורמון ה- T3 החופשי לרמות הורמון ה- T3 ההפוך. רצוי שהתוצאה תהיה בין 2 ל- 20. תוצאה נמוכה מ- 2 מצביעה על עמידות התא בפני הורמון התריס. אך, בדיקה זו היא רק לכאורה פשוטה שכן לעיתים יחידות המידה המתארות את רמות ההורמונים הן שונות: ננוגרם לדציליטר אל מול פיקוגרם לדציליטר. ניתן להשתמש במחשבוני המרה המצויים ברשת, למשל זה: 

https://shop.suzycohen.com/pages/thyroidconverter

תוצאת חישוב גבוהה מ- 20 עשויה להעיד על פעילות יתר של בלוטת התריס.

בלוטת האדרנל – יותרת הכליה

ערכים מומלצים בבדיקת רוק: רמות תקינות של הורמון הקורטיזול בבוקר, בצהריים ובערב (לפי ערכי המעבדה הבוחנת). 

בדיקת רוק לאורך יום שלם היא הבדיקה המומלצת ולדעתנו היא עדיפה על פני בדיקות שתן ודם. 

בלוטת האדרנל מאזנת את התגובה הדלקתית בגוף ומפרישה הורמונים המווסתים את רמות הלחץ (קורטיזול, אפינפרין, אלדוסטרון ואדרנלין). קיים קשר חזק וישיר בין בלוטת התריס לבלוטת האדרנל. רמה נמוכה באופן כרוני של הורמון התריס תעלה לזמן קצר את רמת הורמוני האדרנל עד שזו תותש עקב הסטרס המתמשך. מכיוון שכך, מטופלים רבים הסובלים מליקוי בתפקוד בבלוטת התריס סובלים גם מהתשה של בלוטת האדרנל. לא פעם, יש לטפל ראשית בבלוטת האדרנל בכדי שהטיפול בבלוטת התריס יהיה אפקטיבי. 

קראי עוד על הקשר בין בלוטת התריס לבלוטת האדרנל כאן

ערכים מומלצים: 100-199 מק״ג לליטר.

מינרל חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס. חסר ביוד עלול לגרום לרמות נמוכות של הורמון T4 וכתוצאה מכך גם של הורמון התריס הפעיל, הורמון T3. 

בדיקת מינרל הינה בדיקה חשובה שכן חסר במינרל נפוץ בעולם כולו. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO) כשליש מתושבי העולם מצויים בחשש מתמיד לבעיות בריאותיות הנגרמות מחסר ביוד. מאכלים רבים פוגמים בספיגת היוד בגוף ולכן חשוב לבדוק את רמות המינרל. בדיקה זו חשובה כפליים למתמודדת עם השימוטו משתי סיבות: 

1. ירידה ברמת היוד תוביל לירידה נוספת לזו הנגרמת כתוצאה מההפרעה האוטואימונית.
2. עודף של יוד (כתוצאה מאכילה מוגזמת של אוכל המכיל יוד כמו אצות או תוספים) עלול להחמיר מצבי פעילות יתר של בלוטת התריס ולהאיץ את ההפרעה האוטואימונית על ידי העלאת רמת הנוגדנים. 

ערכים מומלצים: נשים – פחות מ- 70, גברים – פחות מ- 30.

בדיקה רלוונטית לנשים ופחות לגברים. 

רמות גבוהות של SHBG עלולות להצביע על אחת משלוש אפשרויות:

1. רמה נמוכה של הורמון התריס

2. אינסולין גבוה העלול להעיד על סכרת או מצב טרום סכרתי

3. רמה נמוכה של אסטרוגן

על מנת לזהות מי מן המצבים מתרחש בגוף יש צורך בבחינה מעמיקה באמצעות בדיקות דם.

בדיקה נטולת סיכונים ולא פולשנית היכולה לאתר דלקתיות והגדלה של בלוטת התריס. משום מה, המערכת הרפואית הקונבנציונלית נמנעת פעמים רבות משימוש בבדיקה זו על אף רמת הבטיחות הגבוהה שלה והיותה זולה. 

זוהי הבדיקה הטובה ביותר לאיתור שינויים במבנה בלוטת התריס כגון קשריות, הגדלה או דלקתיות. עם זאת, בדיקה זו אינה מהווה תחליף לבדיקת דם לגילוי נוגדנים לבלוטה המעידים על מחלת ההאשימוטו. 

אפילו אם הסימפטומים מהם את סובלת מצביעים בבירור על מצב של תת פעילות בלוטת התריס, אל תהססי לאפשר לרופא שלך לבדוק אפשרויות אחרות. ייתכן שמחלה אחרת אחראית לסימפטומים המעיקים עליך. גם ייתכן שאת סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס וממחלה נוספת במקביל, דבר המקשה עליך חייך כפליים.

לפעמים נדרשת אבחנה שאינה מוגבלת לבדיקות דם. אם במהלך בדיקת מישוש בלוטת התריס הרופא שלך מבחין בגידול על הבלוטה אז הוא עשוי להורות על בדיקות אולטרהסאונד ואולי אף על ביופסיה בכדי לשלול סכנות אפשריות בדמות סרטן הבלוטה. 

חשוב לכבד את תוצאות המעבדה, אבל תמיד שימי לב לסימפטומים מהם את סובלת. אם הגוף משדר לך סימנים שאינם משתקפים בבדיקות הדם, אז לרוב הבעיה היא עם הבדיקות ולא עם איך שאת מרגישה. 

ערכים רצויים: 70-90.

פריטין מודד את ערכי עתודות מינרל הברזל בדם. רמות הפריטין משפיעות על יכולת ההמרה של הורמון T4 להורמון T3 והובלת הורמון התריס הפעיל אל תוך התא. 

חשוב לציין כי אסור ליטול תוספי ברזל במקביל לנטילת התרופה לבלוטת התריס – הדבר עלול להוביל לירידה בערכי הורמון התריס. יש להמתין 4 שעות בין נטילת התרופה הקונבנציונלית לנטילת תוסף הברזל.